כשהעיניים מרמות את הידיים

המוצג מדגים אשליה של הערכת משקל, אותה חשים בהרמה של שני גלילי מתכת.

האשליה נגרמת מחוסר התאמה בין מה שמצפים להרגיש ומה שמרגישים בפועל. המוח מניח על סמך מה שאנו רואים ששני הגלילים עשויים מאותו חומר. הנחה זו משפיעה על המשקל הצפוי של שני הגלילים. ההבדל בין המשקל הצפוי למשקל האמיתי גורם לתחושה ששני הגלילים ביחד קלים מהגליל הקטן לבדו.
ניסיון החיים אומר לנו שזה לא יכול להיות, אבל האשליה נשארת.

הרחבה:
המוצג מהווה הדגמה של אשליית גודל-משקל - הנטייה להעריך את משקלו של חפץ גדול כקל יותר מחפץ קטן יותר באותו משקל. הסבר מקובל (בן כמאה שנה) לאשליה הוא שמידע ראייתי גורם לנו לצפות מראש שחפץ גדול יהיה כבד, ולכן אנחנו מרימים אותו בכוח רב יותר מאשר את העצם הקטן. התוצאה - החפץ הגדול מתרומם באוויר בקלות ובמהירות, ולכן נדמה לנו שהוא קל יותר. הדגמה "מהחיים" של האשליה אפשר לראות כאשר אנו מרימים שקית מלאה במוצרים מהסופר ומרגישים שהיא קלה כמו נוצה.

מחקר חדש הראה כי בתנאים מסוימים ניתן ליצור הפרדה (דיסוציאציה) בין החוויה התפיסתית ובין התנהגות השרירים - השרירים "לומדים" תוך כדי התנועה שהרמת החפץ הגדול לא דורשת כוח רב כל כך, אבל בכל זאת החפץ נתפס ככבד יותר.

קישורים:
מאמר 1976 - מדידה של התנועה (בניגוד למחקר מ-1907 שמדד את הכוח של השריר):
lifting_movements_in_the_size-weight_illusion.pdf

מאמר 2005 - המערכת המוטורית לומדת לתקן תוך כדי התנועה, אבל התפיסה נשארת מעוותת - עדות לדיסוציאציה בין המערכת התפיסתית למערכת הסנסו-מוטורית:
http://jn.physiology.org/cgi/reprint/00851.2005v1.pdf