חם וקר

המוצג מדגיש כי החושים שלנו רגישים במיוחד לשינויים והבדלים. כשגירוי קבוע, אנחנו מתרגלים אליו ופחות רגישים לקיומו.

המוצג כולל שלושה משטחים בטמפרטורות שונות שעליהם המבקר מניח את ידיו.
לאחר מספר שניות אנחנו מתרגלים לחום ולקור של המשטחים הצדדיים וכבר איננו חשים בטמפרטורה שלהם. אבל, אם נניח את ידינו לאחר מכן על המשטח האמצעי, שנמצא בטמפרטורת החדר, היד שהייתה על המשטח הקר תרגיש לפתע חום, ונרגיש קור ביד שהיתה על המשטח החם.

הרחבה:
כמו בראייה, ובדיוק מאותן סיבות, שאר החושים שלנו מראים רגישות מוגברת לשינויים חדים ומהירים, על חשבון רגישות לשינויים איטיים ולשיפוט מדויק של גדלים מוחלטים (בהירות, עוצמת קול, עוצמת לחץ, עוצמת ריח או טעם) או איכויות (צבע, גובה צליל, חום וקור, ריח או טעם). אנו מסתגלים במהירות לגירוי קבוע, כלומר מפחיתים את רגישותנו לגירוי חזק או מגבירים את רגישותנו לגירוי חלש. ההסתגלות היא ביטוי של משוב שלילי והיא יכולה להתרחש בכמה רמות במערכת העצבים. לדוגמה, בראייה הרמה הבסיסית ביותר היא בקרת הפתיחה של האישון. הרמה השנייה (והחשובה ביותר) היא השינוי במערכת ההגברה הביוכימית של קולטני האור ברשתית, והרמה השלישית והפחות מובנת היא התרומה של מנגנונים בקליפת המוח.

כמו בראייה, הסתגלות יכולה להיות "מקומית", כלומר אם היא לא מועברת מאזור אחד בשדה הראייה למשנהו או מעין אחת לשנייה, או - כמו במוצג זה - מיד אחת לשנייה. ההסתגלות מתרחשת כנראה בחיישנים רגישים לטמפרטורה הנמצאים בעור. ההסתגלות היא חזקה עד כדי כך שלאחר מספר דקות קשה מאוד להחליט איזו יד מרגישה קור ואיזו חום. עם זאת, כאשר הידיים שעברו הסתגלות מועברות למשטח המרכזי, היד שהתרגלה לקור חשה מייד בעליית הטמפרטורה ביחס למצב הקודם והיד שהסתגלה לחום חשה מייד בירידה בטמפרטורה. ההרגשה נמוגה בהדרגה כאשר הידיים עוברות הסתגלות מחדש למצב בו שתיהן נמצאות באותה טמפרטורה.

מוצגים קשורים:
בהירות יחסית