ויש גבול לאדום

אנחנו רגישים מאוד להבדלים קטנים בבהירות כשיש ביניהם גבולות חדים.

בגבול בין רצועות עם בהירות שונה מתגלה תופעה הקרויה "פסי מאך" - הצד הכהה של הגבול נראה לנו כהה יותר, והצד הבהיר מתבהר. כתוצאה מכך נדמה לנו שבכל רצועה הבהירות אינה אחידה. אבל, אם נכסה את הרצועות הסמוכות, נגלה שזוהי אשליה וכל פס הוא אחיד.

הרחבה:
ברוב המקרים התאורה על אובייקטים אינה אחידה, אלא מדורגת. חישבו למשל על דף נייר על שולחן כתיבה שבפינתו מוצבת מנורה: ככל שמתרחקים מהמנורה האור המוקרן על הנייר (ומוחזר ממנו) חלש יותר. שינויים הדרגתיים אלה אינם תורמים כמעט מידע על האובייקט המואר, ולכן איבדנו את הרגישות כלפיהם. עם זאת, אנחנו מאוד רגישים לשינויים קטנים בבהירות אם יש ביניהם גבול חד, משום שלא סביר כי תופעה כזו היא תוצאה של תאורה. המנגנון העצבי האחראי להבלטת הגבולות קרוי "עיכוב צידי" (lateral inhibition) והוא מתרחש בעיקר ברשתית העין. גירוי ראייתי בכל נקודה בשדה הראייה מעכב או מפחית את התגובה לגירויים ראייתיים סמוכים. חוזק העיכוב תלוי בחוזק הגירוי, ולכן אם לשתי נקודות שונות יש שתי בהירויות, הנקודה הבהירה מעכבת את התגובה לנקודה הכהה יותר מאשר העיכוב בכיוון ההפוך. התוצאה היא שההבדל הנתפס בין הבהירויות מוגבר.

תוצאת פעילות המנגנון היא שהבהירות הנתפסת של משטח תמיד מופחתת בעקבות גירוי ממשטחים סמוכים. ככל שהמשטחים הסמוכים בהירים יותר, ההפחתה חזקה יותר. למעשה, מנגנון העיכוב הצידי הוא מקומי מאוד, ויש לו טווח השפעה מוגבל. כתוצאה מכך, התגובה לרצועה הסמוכה לגבול במשטח הכהה מעוכבת יותר מאשר התגובה לחלקים מרוחקים יותר מהגבול באותו משטח,לכן אנו תופסים בצד זה של הגבול רצועה כהה יחסית (פס מאך) בהשוואה לשאר המשטח. באופן דומה, נוצר פס בהיר בצד הבהיר יותר של הגבול.

מוצגים קשורים:
בהיר, בהיר יותר
יש גבול לאפור
בהירות יחסית

קישורים:
הצעה להסבר ביולוגי לתופעת פסי מאך:
http://www.yorku.ca/eye/machban1.htm
http://www.nku.edu/~issues/illusions/MachBands.htm