עולם מתרחב

במוצג בתערוכה המבקר מביט אל מרכז של ספירלה ענקית מסתובבת ואז מפנה את מבטו לקיר או לעצם נייח ורואה שהכל מולו נע ומתעוות.

לכל נקודה בשדה הראיה קבוצות תאי מוח שמגיבים לתנועה בכיוון מסויים.
כשתאים באחת הקבוצות הללו מופעלים ברציפות לאורך זמן, הם מפחיתים את רגישותם. שאר התאים ממשיכים לפעול באופן ספונטני. חוסר האיזון גורם למוח לחשוב שיש תנועה בכיוון ההפוך, כשלמעשה שום דבר לא זז.

הרחבה:
כאשר אנו מביטים זמן מספיק בתנועה בכיוון אחד, ואז מביטים בעצם שאינו נע, נדמה לנו כי העצם נע בכיוון ההפוך. זו דוגמה של תופעת גרר שהיא תוצאה של הסתגלות לתנועה. במוח ישנם אזורים מתמחים שתפקידם לזהות תנועה בשדה הראייה, ובהם תאים שרגישים לתנועות בכיוונים שונים. כאשר אין תנועה בעולם, כל התאים פעילים באותה מידה, ולכן אנחנו לא מזהים תנועה. צפייה ממושכת בתנועה בכיוון אחד גורמת למוח להתרגל לתנועה זו, ולכן האות שמסמן אותה נחלש. כתוצאה מכך, כאשר נסתכל על אזור שאין בו תנועה, נרגיש תנועה בכיוון ההפוך. ההסבר להיחלשות הפעילות של תאים המסמנים תנועה בכיוון אחד אינו שהם "מתעייפים", אלא שהמוח מתאים את עצמו למצב של תנועה ממושכת, בכדי לזהות טוב יותר שינוי במצב זה.

תופעה זו מוכרת גם בשם "אפקט המפל", משום שאחד הדיווחים המפורסמים אודותיה נכתב ע"י רוברט אדמס, שצפה במפלי פויירס בסקוטלנד, וגילה להפתעתו כי הסלעים מסביב למפל המים נראים כאילו הם נעים למעלה.

מוצגים קשורים:
חם וקר

קישורים:
צפו באנימציה של הספירלה על מסך המחשב שלכם באתר האשליות של מיכאל באך:
http://www.michaelbach.de/ot/mot_adaptSpiral/index.html

גרסת אנימציה נוספת של הסתגלות לתנועה, שיוצרת תחושה של התנפחות:
http://www.michaelbach.de/ot/mot_adapt/index.html

אנימציה של אפקט המפל ה"קלאסי":
http://www.lifesci.sussex.ac.uk/home/George_Mather/Motion/MAE.HTML